זהו סיפור אמיתי על שתי נשים שונות שמתרגלות איתי יוגה.
שתי נשים שמייצגות עבורי שתי שיטות / תפישות מחשבה.
אין לי העדפה ואין שיפוט מה טוב / רע , נכון / לא נכון.
רק מציגה כאן רעיון והתבוננות.
מטרת מספר הסיפורים (שער 56 לפי העיצוב האנושי ),
היא - לספר סיפור, פשוטו כמשמעו, הקורא כבר יחליט מה לעשות הלאה.
כמו במסעדת בופה, יש מנות, הסועד מחליט מה לשים על הצלחת שלו.
.
שונית (שם זמני שאין לאף מתרגלת שלי, שאם במקרה מישהו קורא, שלא יחשוב שזהותה נחשפה, ויגיד לעצמו אה... אני מכיר את האישה)
מתרגלת יוגה מבוגרת למדי, בת 70 + אפשר להגיד,
היא סבתא לנכדים גדולים וקטנים, אישה בפנסיה מהעבודה,
מתרגלת כבר הרבה שנים.
.
כשפגשתי אותה היא הציגה בפני את מזרן היוגה המרופט שלה,
"הוא איתי כבר 15 שנים" התגאתה, כאילו היה זה חבר מהצבא...
"אני מכבסת אותו ודואגת לו" כאילו זה בגד מלוכה....
הסתכלתי על המזרן, ובלי להתבלבל הבנתי שמדובר כאן במקרה קלאסי
של אטצ'מנט. attachment
הבחורה חושבת שלמזרן היוגה שלה יש רגשות, או לפחות לה יש רגשות אליו.
לא כל כך ידעתי איך להגיב, אישה בגיל של אמא שלי, מתייחסת לחתיכת חומר ישן,
בהוד והדר .... אולי ראוי היה שישמר כמזכרת לזכר ימי הגמישות
ולא ישמש כמשטח לתרגול נוכחי, כי מה שזכור לה כמזרן יוגה, כבר לא זכור לאותו
חומר ספק משטח.... אבל מי אני שאחליט עבור שניהם.
.
כיוון שלא כל כך הכרנו, הנהנתי בנחמדות פשוטה, ואמרתי "איזה כייף שבאת",
שזה הדבר האמיתי ביותר והנכון שהיה לי באותו רגע, אני תמיד מעדיפה את האמת,
אפילו אם היא לא עונה ישירות לנושא, במקרה זה - דעתי על מזרן היוגה הישן.
.
במהלך התרגול ראיתי ש שונית מתרגלת מנוסה, היא יודעת ומבינה את תנוחות היוגה,
רצף היוגה, מתרגלת יפה את הנשימות, ורוח היוגה נמצאת בה טוב-טוב.
אולם המזרן הישן (אמנם היה מזרן יוגה) שכח את תפקודו כך שהיא החליקה לעיתים,
איבדה אחיזת ידיים, בתנוחות על הברכיים והמרפקים נעזרה במגוון קוביות וכריות שיש בסטודיו.
.
בסוף השיעור בשוואסנה גם לקחה לעצמה מזרן עבה ממחלקת הציוד שיש בסטודיו,
כדי שהגוף העייף ינוח כמו שצריך עם בידוד משמעותי מהרצפה ולא ירגיש ששמו אותו
על דף בעובי של A4.
.
לאחר השוואסנה, אני תמיד מודה למתרגלים שתרגלו איתי יוגה,
מאחלת להם המשך יום נעים, מזמינה אותם לשיעור הבא,
ומזכירה בעדינות שניתן להתעניין אצלי על מזרן יוגה איכותי.
.
לוקח זמן לרוב האנשים להחליט שהם משדרגים את המזרן האישי שלהם,
או קונים מזרן אישי, ואם כבר לקנות מזרן יוגה אישי,
האם הוא צריך להיות איכותי? מהביוקר? אולי פשוט יספיק?
או בינוני? לא הכי פשוט אלא משהו באמצע?
שבעצם גם מחליק אבל קצת יותר עבה....
.
שונית תמיד לובשת בגדים פשוטים ליוגה,
חולצת טריקו שגם לה יש כנראה כמה שנים טובות,
מכנסיים דהויים, באים בשנים...
.
במהלך החצי שנה הבאה, הריטואל חזר על עצמו,
נפגשנו בשיעור,
שונית עם הבגדים הישנים, המזרן המכובס אך מרופט,
תרגול יוגה בינוני בשל התנאים,
אמרתי תודה והזכרתי שניתן להתעניין אצלי,
מזרן יוגה חדש וטוב,
מזרן יוגה איכותי ושווה,
כל מינוח אפשרי להקל על ההחלטה,
בכל זאת זה לא זול, והמזרנים בדור החדש,
מיוצרים במכונה ללא רגשות וללא חוויות מהצבא,
או מימי הנעורים השובבים....
.
בסוף הצליח לנו.
בעוד נשים נפלאות שבאות לשיעור באופן מזדמן או קבוע,
קונות מזרן יוגה איכותי ויפה,
כל פעם אני עובדת עם ספק אחר,
אז יצא מגוון מכובד וססגוני,
שונית כן מיששה את המזרנים החדשים,
וניסתה לראות אם הם באמת ידידותיים,
שאלה את הנשים שקנו מזרן,
לגבי תכונות מזרן היוגה היפה,
נראה שכל פעם השתכנעה עוד טיפה.
.
יום אחד באה שונית אחרי השיעור,
"אני רוצה מזרן יוגה איכותי" היא אמרה בקול תרועה,
או, חייכתי אליה כי ידעתי שהכוס סופסוף התמלאה.
"נפלא שונית, אני לשירותך" אמרתי לה.
.
היא קנתה את המזרן, כמובן לאחר שציינה בפני
שלקחה את ההחלטה ברצינות,
היה אפשר להבחין בכך,
אמנם לא מדובר ברילוקיישן לארץ אחרת וגם לא לשכונה אחרת,
אך בהחלט לתפישה חדשה.
.
התפישה שאומרת "מגיע לי ליהנות מהתרגול,
ליהנות ממזרן היוגה החדש והטוב שלי,
מגיע לי להתחדש גם אם הוא קצת יקר, קצת כבד
אך מאוד איכותי, מחזיק את הגוף ומאפשר תרגול יוגה זורם.
הבטחתי לה (כי אני מכירה את הסחורה שאני משווקת),
שאין לה מה לדאוג, הוא יחזיר לה אהבה,
לא פחות מהמזרן הקודם, וזו לא בגידה.
.
בשיעורים הבאים הבגדים הישנים,
הגיעו מלווים בשונית החמודה.
התרגול השתפר פלאים,
היא אמרה לי בכל שיעור תודה,
ולחברתה הטוב אלמוגית אמרה...
"חבל שלא עשיתי זאת קודם"
.
את הסיפור על אלמוגית אספר בפוסט הבא.
בינתיים תוכלו להתרשם מהמזרן היפה ש שונית קנתה.
ואם בא לכם לקנות לעצמיכם או במתנה,
זה באמת מוצר טוב , מבית טוב וטוב לקארמה.
באהבה ממני דפנה
.
Commenti