"בטעות" - ייעוץ לפי העיצוב האנושי

איך התבלבלתי בייעוץ שנתתי....זה לא נורא להתבלבל ולטעות, זה הופך אותנו לאנושיים.

שיתוף בטעות שנעשתה הוא גם טוב, הוא תורם ללמידה.

כך היה:

דיברתי עם אישה נפלאה לגבי העיצוב שלה, ייעוץ לפי המפה של העיצוב האנושי, הסברתי לה מה היא סמכות רגשית, שצריך לחכות עד קבלת ההחלטה, דיברנו על ההבדלים בין ספונטנית לבין רגשית, הזכרנו את מהות הגל הרגשי, איך לזהות מתי מתקבלת ההחלטה, לפי התחושות בגוף ומה לעשות במקרה של ...לחכות.

דיברנו שבעצם הגוף "מחליט" והמיינד רק מתרגם את תחושת ההחלטה למילה: כן / לא.

.

היא אמרה, שהרבה פעמים היא מרגישה "לא" לגבי החלטה, אפילו קטנה אבל אז מתחילים הקולות שבראש, מה יחשבו עלייך, עזבי, לא נעים, אם את היית במקומה... ועוד...

אמרתי לה שמבחינת העיצוב האנושי, אנחנו לא רוצים לפגוע במישהו אבל גם לא בעצמנו, שצריך לעשות החלטות נכונות ולא לפי מה יגידו עלי. אחרת נחווה תסכול רב.

היא הבינה, אמרה שזו דרך קשה ודורשת להיות נאמנה לעצמי. אמרתי לה שזה נכון אבל אין ברירה, אחרת התסכול יהיה גדול מהסיפוק שההסכמה המאולצת יצרה.

לפעמים צריך "לאכזב" את החברה, ולתת לחברה למצוא פתרון יותר נכון.

שהנאמנות הראשונה היא לעצמנו ולסמכות שלנו.

.

היא אמרה שזה קשה מאוד, כי בדיוק ההיפך היא חונכה, לא לאכזב אף אחד, להיות תמיד בנעלים של מישהו אחר, לבדוק איך הוא מרגיש, ולשים את עצמה בסוף. הסברתי והיא הבינה, בעיצוב האנושי זה ממש הפוך.

זו דרך שמחזירה אותנו פנימה לעצמינו, לנתיב חיינו לפי העיצוב שלנו, לא לפי צווים של הורים, אפילו שהם רצו שיהיה לילדים שלהם קל ונעים בחיים האמיתיים.

פעם לא ידעו, מה שעכשיו אנחנו יודעים, ואפילו כתוב במפה מאוד מוזרה, אך מפליאה בדיוקה.

היא ביקשה כלים, אמרה שהיא צריכה כלים להתמודד עם החברה, עם התסכול, עם השינוי, עם הביקורת והפידבק, עם הקושי הגדול להשתנות פתאום באמצע החיים.

עכשיו זה הזמן שבו טעיתי – אמרתי לה שלפי העיצוב האנושי אין כלים, כי זה לא עניין טיפולי. יש מכאניקה ויש מדריך למשתמש. כמו שיש לך מכונית כביש, את רוצה לנסוע איתה בשטח? היא תתקלקל, זו המכאניקה שלה, אין כלים שיעזרו למכונית לא להתקלקל, אלא אם יחליפו את החלקים שלה, שזה לא ניתן לעשות בבני אדם.

אי אפשר לצבוע צ'אקרה שאינה מוגדרת, או ליצור הגדרה בערוץ מסויים רק כי הוא נראה לנו 'כייף' שיהיה אותו.

יש כלים של פסיכולוגיה אני יודעת, אך איני פסיכולוגית.

 .

לאחר כמה ימים חשבתי – הרהרתי והתעמקתי, הבנתי מה לא אמרתי ואיך שכחתי, התבלבלתי ולא חיברתי.

הרי אני מורה ליוגה, מעבירה סדנאות יוגה, כל כך אוהבת את היוגה ומאמינה בה כדרך חיים. היוגה שהיא אחת מאבני היסוד של העיצוב האנושי היא דרך טיפולית לא פחות טובה.

היוגה שיוצרת שקט ומיקוד בעצמי, ובעזרת תרגול יומיומי, עוזרת לפתח חוסן נפשי, התרגול של mind-empy-ness והפניית תשומת לב לנושאים החשובים, בלי פיזור דעת לכל עבר, אותה יוגה שאני מרבה להלל, לתרגל וללמד, נשכחה ממני ....

.

זו תעלומה שאני עדיין בודקת, עד שאקבל תשובה למה שכחתי באותה השיחה, אני מזכירה לעצמי באופן יומיומי, שאני בהחלט יכולה להזכיר אותה, להציע אותה ולהמליץ לתרגל אותה, לכל הנשמות הנפלאות שמבקשות ממני ייעוץ. אם לי זה עזר ולמליוני מתרגלים בעולם, סימן שיש בה משהו עוצמתי.

נכון שליוגה יש הרבה זרמים, חלק שייכים למורים או לגורואים, חלק קצת יותר ציבוריים, זו משימה גם למצוא את הדרך שלך, את המורה שלך, בכל זאת יוגה זה כלי נחשב מצויין להתמודדות עם שינויים. וכמובן כדרך חיים.

מדיטציה זה כלי למתקדמים, נדבר עליו בפוסט הבא.

שיהיה לנו חג חנוכה נפלא

שנמצא את האור בכל פינה חשוכה

שיקרה לנו נס אישי ונס קולקטיבי

באהבה לוטוס לב.

 אני - מלמדת יוגה בסטודיו אחווה חיפה, צילום מאיה לפידות.

יוגה בחיפה