היוגה והאהבה הבלתי ידועה

להתאהב בבלתי נודע. . כל פעם שאני מעבירה סדנה, לקבוצה לא מוכרת, אני ממש לא יודעת איך יהיה, יאהבו את היוגה? יאהבו אותי? אני יאהב אותם? איך יתנהל הסדר, הקצב, התכנון מול המציאות, אילו דברים לא צפויים ומפתיעים.... . בהתחלה יש הרבה סימני שאלה. ובסוף אני מגיעה למסקנה, לשפר, לעדכן , לדייק. . באמצע זו המשימה,,,, אז אני זורמת ומכוונת, שמה גבולות ומאפשרת התרחבות, מאוד דינאמי וכל פעם שונה. . הרכיב היחידי שקבוע זה להכיר את עצמי. לסמוך על עצמי. לאהוב את עצמי. כי אם אין את זה! קשה מאוד לעבוד בסביבה לא מוכרת, וליהנות ממנה. . כך היה בסדנה למורים לספורט,

ארבעה מפגשי העשרה ומקצועיות.

רובם פעם ראשונה עושים יוגה. התאהבתי בהם חזק!

.

לקח זמן, בהתחלה היה חשש,

לאחר מכן אוקיי... אולי יש כאן משהו נחמד,

במפגש השלישי הם ראו שזה בעצם ממש נחמד

במפגש הרביעי - חבל שנגמר...