היוגה והתהום...

שלום מן התהום.....

.

מאז שקיבלתי החלטה,

לפנות ימינה מהדרך השחוקה

ידעתי שהנה אני מגיעה,

אל התהום העמוקה.

.

היה יום שלא הייתה לי ברירה,

קפצתי, ידעתי שאני עפה למטה,

חיכיתי שהמצנח יפתח ,

או שכנפיים מסתוריות יבואו לעזרה...

אבל זה לא קרה.

.

הגעתי לאיזו נקודה ,

בתהום הלא ידועה,

שבה הרגשתי ששוב נתקעתי,

אני צריכה לעשות את הקפיצה הנוספת,

כבר אין מה לעשות,

אני בדרך - אין מקום לעצירה.

.

זה מפחיד, זה גדול, זו פעם ראשונה,

קפצתי שוב, ויהי – מה.

מי שהבטיחו עזרה,

התחרטו, וזה לא דבר רע.

עכשיו אני יודעת , עכשיו את האמיתי אני מכירה.

.

צוללת,,,, שקט פה נורא.

אני יודעת שזה בכוונה,

לא לתת לי לברוח ,

לאלץ אותי להתמודד עם האמונה.

האם את בטוחה שזו הדרך הנכונה?

האם את ממש יודעת שזה נכון מה שאת עושה?

.

לוקחת נשימה, וממשיכה... עד שאגיע לאיזו קרקע,

או שאתרסק עליה

או שמשם אקום לתחייה

נראה מה יהיה... הכל כל כך מפתיע.

כלום לא ידוע.

.

רק דבר אחד מורגש היטב בדרך למטה.

כוח המשיכה – מרגיש לי

כמו אהבה גדולה.

.

יש דבר אחד קבוע,

שעזר לי כל השבוע,

תרגול היוגה הרגוע.

נכנסתי לתרגול בלי חשק, כמעט כל יום,

אמרתי לעצמי, חשק או לא... יוגה זה ריפוי,

תרופה, התחברות לטוב ולאהבה.

עשיתי אפילו חצי שעה,

תרגול רך, נעים, עם מנחים קלים.

זה מה שעזר לי בימים הקשים.

.

אני עדיין מאמינה שתהום זו צמיחה.

ש יוגה זו הרפיה.

וצמיחה מתבצעת רק עם אהבה.

אהבה נכנסת ומשפיעה,

כשהקרקע מוכנה, רפויה, מקבלת, אוהבת.