הפוסט ש...חזה את העתיד להיות

13.4.2019 "מי שרוצה שינוי, צריך לזמן בלאגן"....

.

משפט שקראתי ובו הירהרתי....

אבל מה קורה בפועל?

.

אנחנו מפחדים מבלאגן, אנחנו מסדרים הכל מהר,

כמו שהיה קודם.

לא שמים לב להזדמנות שהבלאגן נתן.

.

בכלל , חושבים שלא אנחנו זימנו אותו,

הוא קרה כך סתם...

.

הבלאגן קרה לנו ואנחנו עכשיו קורבנות,

של המציאות, שצריכים לסדר דברים,

במקום להמשיך את החיים.

.

באמת?

.

אולי משהו בנו, זימן את הבלאגן,

כי הרגיש שאנחנו לא בהתאמה,

עם הנשמה?

עם השירות הגבוה שלנו,

שלמענו באנו.

.

אולי הבלאגן זו הזדמנות עצירה,

סידור מחדש למען האהבה ?

.

אולי הבלאגן זו נקודת מפנה,

לשינוי נעלה?

.

אולי בתוך תוכנו, יש כוחות,

שיודעים איך כדאי לנו לחיות,

ומזמנים לנו שינויים,

בצורת בלאגנים.

.

If you want change..... You have to invite CHAOS.

היום נקדיש את שיעורי היוגה

להרהור על המשפט הזה.

את הקטע הנ"ל כתבתי ב 13.4.2019

פייסבוק החמוד הזכיר לי אותו בזכרונות.

13.4.2020

היום, שנה אחרי, אנחנו בעיצומה של תקופת הקורונה,

שתזכר בהיסטוריה על השינוי הרב שיצרה.

זה הכי סופר-בלאגן שהדור שלנו ידע.

יותר מוזר ממלחמה, יותר מוזר מכל מצב אחר בו התנסנו זה-מכבר.

מעניין אם בתומה של התקופה, האם בסיומה באמת נוכל להגיד שמשהו השתנה....