הרסתי את היוגה

איך הרסתי את היוגה?

פשוט מאוד, קלקלתי אותה במודעות.

ידעתי שזה הורס ובכל זאת עשיתי. הרסתי, קלקלתי.

.

הפוסט נכתב באהבה והבנה, למתרגלות החמודות שלי באשר אתן, שהורסות את היוגה בדיוק כמו שאני עשיתי.  אין לי התנשאות ולא "נו-נו-נו" כי גם אני הרסתי וקלקלתי.

אני מקווה שיתאים לכן, כמו לי, להפסיק להרוס. אם לא בבת אחת, אולי בשלבים, כמו שקרה לי.

בזכות המודעות שקיבלתי, האיתותים מהגוף ובעיקר מהנפש המתאוררת (מתעוררת לאור, מושג שמצאתי לנכון). אם הפוסט הזה יעורר אתכן למחשבה – עשיתי את שלי כ- מורה.

.

כל פעם שיש מעבר קיצוני* הגופנפש צריכים להתאים את עצמם.

דוגמאות ושאלות: (נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות, מתאים לכל הגדרות הג'נדר)

·        יצאת מהבית הנעים, לרחוב המלוכלך, זה מפריע לך?

·        יצאת מהמוסיקה הנעימה שהייתה לך ברכב, לרעש של מלא אנשים בשוק. מפריע לך?

·        היית בקניון הרועש, נכנסת לרכב השקט. איך השינוי הזה בשבילך?

·        עמדת בתור לקופה בסופר, היו מלא אנשים ודחפו אותך, יצאת מהסופר לרחוב הרחב. איך ההרגשה?

·        נכנסת לחדר הכושר, מוסיקה חזקה של מסיבת טראנס, מה את מרגישה?

·        מישהו מעשן בחדר המדרגות, אין חלונות, כל האויר דחוס ומסריח, נכנסת מהר הבייתה ויצאת למרפסת. הקלה?

·        הרכבת ממש עמוסה, אנשים יושבים אחד על השני, סכנה שהמזוודות יפלו בכל רגע, מישהו צועק על מישהו בטלפון, אחר משתעל, ועוד כמה אנשים נכנסים, לא ברור איפה הם יתמקמו. את כבר ממש רוצה לרדת בתחנה הקרובה ולנשום רגע. קרה לך?

אם ענית "כן" לחלק מהתיאורים, את מבינה שהגוף והנפש צריכים לבצע הסתגלות, הסתגלות זו היא מצב הישרדותי. מצב הישרדותי הוא זה ששומר עליך, שעוזר לך לשרוד בחיי היום יום. לא מדובר על הישרדות בג'ונגל, אלא בג'ונגל החיים המטורפים, הכבישים, התגובות, השיחות, הפיתויים ובעיקר משהו שנובע מהתנהגותם של – אנשים.

.

המטרה ביוגה שאני מדריכה היא: לוותר על מצב ההישרדות בתוך סביבה בטוחה, לטפל במיינד העמוס, על ידי תנועות מסוימות הנקראות 'תנוחות יוגה', להיות במצב של נשימה עמוקה ובריאה מהאף, לבצע ניקוי אנרגטי ופיזי של הצ'אקרות ואיברי הגוף, בהתאמה. להרחיב את המודעות והתודעה, להתמקד בהכרת תודה, לבסוף לצאת בתחושת שפע גופנית ו Mind-Empty-Ness רוחנית.

זו גם הסיבה שאני מדריכה רק בסטודיו ולא בחוץ. לא בחוף הים, לא בפארק, לא בשמורת טבע, לא במקום קסום. הסחות הדעת עלולות להביא את המנגנונים ההישרדותיים של הגוף לדריכות, גם אם המיינד יודע שאין סכנת חיים ואין סיבה למצב הישרדות, זה עניין שעוקף את התודעה.

בנושא זה אגלה לכם סוד, שהתמונות שאני מעלה, מנופים מהממים ואוירה של טבע מופלא, הן לא חלק משיעור, אלא חלק ממסע פרסום, שעוזר לתפוס את העין, ולהעלות את החשיפה לפוסט אחד או שניים....

.

ברגע שמתבצעים מעברים קיצוניים, הגופנפש נמצאים בתחושת הישרדות.

הגעת לשיעור יוגה, עשית מאמץ להגיע, תחילת השיעור תוקדש למעבר בין הסביבה החיצונית, של 'להגיע' לשיעור, לבין הסביבה הפנימית של הסטודיו. הסביבה הבטוחה, התאורה המתאימה, הביגוד הנוח ( לפי קוד הלבוש לשיעורי יוגה) , אני מקווה שיש לך מזרן יוגה איכותי, ואם לא מוזמנת לרכוש ממני. כך שכל הסביבה עכשיו מותאמת למצב תודעה של רגיעה, אפילו אם זה לשעה. יש כאן מטרה ברורה. בדומה לפעולה הפשוטה של כניסה למלקחת. נכון שנעים להיות במקלחת, אך אי אפשר להיות שם כל היום. יש מטרה וחזרה.

תרגלת יוגה במשך שעה או שעה וחצי, הגעת לרוגע מסוים. אם אחרי השיעור תמשיכי לשיעור עיצוב הגוף או זומבה, אימון בחדר כושר או ריצה חזרה הבייתה, הרסת את מצב השפע!

הבאת את הגוף למצב הישרדותי, מצב קיצוני, מצב שהורס את כל מה שהתאמצת להשיג.

בהמשך למקלחת, זה לצאת מהמקלחת ולהתפלש בבוץ. את מעוניינת?

.

אתן דוגמא מספרית דמיונית, רק לשם הלמידה וההמחשה:

אם לחץ היום מקבל את התחושה של 80 מעלות (קרוב לרתיחה),

הגעת לשיעור יוגה, הצלחת להביא את התחושה ל 40 מעלות (בהחלט נעים להיות),

מיד בתום השוואסנה (20 מעלות), נכנס השיעור הבא – האימון הבא, עם מוסיקה חזקה ותנועה מרובה, עם כוח, משקולות או ריקוד בקולי קולות, מביא את הגופנפש ל 100 מעלות.

המעבר החד, עושה יותר נזק מכל התועלת ששיעור היוגה נתן לך.

פלא שאת יוצאת מותשת?

.

בחברה המערבית מקבלים פרס על התשה, זה מייד נחווה כמו "עשית עבודה טובה". אך כלפי הגופנפש זו התעללות לשמה. נושא לפוסט אחר.

את ממשיכה לבוא וממשיכה בהתשה, זה נראה לך גבורה והתמדה.

זו התמדה לא נכונה. כמו להתמיד בעישון, להתמיד בהרס, להתמיד במשהו מזיק. להתמיד לנסוע עם מכונית עדינה בדרך לא סלולה עם אבנים וסלעים.

הגבורה? על שום מה? התגברת על רצון הגוף למנוחה והקלה, ונתת לו "שיעור לפנים!" שיתמודד.

בסוף הוא יבוא לך "בהפוכה" ותהיי חולה, את מכירה את המעגל הזה? או שלא מקשרת בין רצף האירועים... עדיין.

.

אני הייתי שם! זו הייתה הדרך המדויקת שלי.

בתור מדריכה סופר חזקה, לספינינג, לעיצוב הגוף, לפאמפ, ל'איך לקרוע ת'צורה' ולהישאר צעירה, ש'עושה' גם יוגה ולא משנה מתי – לפני, אחרי, תוך כדי..... מאוד הרגשתי את ההתשה, הנובעת משינויים קיצוניים של גופנפש מבולבלים. לא הייתי הרבה מדי חולה, אלא הרגשתי שזו לא ההרגשה הכי נעימה, להמשיך את החיים ברוגע, להיות בהישרדות יותר ממה שהמצב מחייב זו בחירה -  לא נכונה. לי.

.

לסיכום וסיום:

איך הרסתי את היוגה? כמו שהורסים מקלחת טובה.

איך הרסתי את ההרגשה? כשלא נתתי ליוגה את המקום הראוי לה.

איך קלקלתי את היוגה? כשחשבתי שזהו אימון גופני להצלחה.

האם אפשר לתקן? כן.

יוגה היא שיטת תרגול רוחני, תפישת חיים. ריפוי ההרגשה. ניקוי אנרגטי ופיזי. התרגול יהיה משמעותי אם נגיע אליו מוכנים, ניתן לו את הזמן הנכון ביום ואת הקשב הרב. הימנעות ממעברים חדים זו התחלה טובה.

שאלות ותגובות יתקבלו בברכה.

באהבה ממני לוטוס לב.

*מדובר על מצב קיצוני חיצוני, משהו שנכפה עליך, לא מדובר במצבי רוח משתנים, מסיבה לא ידועה או כתוצאה ממחלה. התיאורים בפוסט זה מתייחסים למצב נורמטיבי של אנשים בריאים, מתרגלי  יוגה בחדר כושר, ללא אבחנה פסיכיאטרית ספציפית. אין הכוונה להפרעות אישיות, מחלת נפש המתבטאת בשינויי מצב רוח קיצוניים, או תסמינים פוסט טראומטים שונים, הגורמים לשינוי מצב הרוח. אין הכוונה לתאר הפרעה אפקטיבית או הפרעת מצב רוח, שהיא שם כולל לקבוצה של הפרעות פסיכיאטריות, בעלות מאפיין משותף ועיקרי הנחווה על ידי החברה כשינוי משמעותי במצב הרוח של האדם העומד מולם. לסיום ההבהרה- גם לא מדובר באיבחון של מצב רוח אאוטימי.

התמונה צולמה באהבה על ידי מאיה לפידות בסטודיו אחווה חיפה , תודה למתרגלות המקסימות

תרגול יוגה