נסעתי באופניים לעיר העתיקה,
הייתי צריכה לקנות דבר-מה
לקראת שבת.
.
בדרך חזרה הבייתה השעה כבר הייתה כמעט ...
מצאתי את עצמי עומדת בצומת הגדול
ומחכה .....לירוק.
.
ראיתי שברכב בנתיב הימני,
יש זוג בספסל האחורי – אוהבים אחד את השני.
ואז הם נסעו – ברמזור הירוק.
.
ראיתי מולי נהג מדבר בדיבורית
עם מישהו שכנראה ממש הצחיק אותו
הוא היה מאושר,
ואז הוא נסע- בירוק.
.
ראיתי אישה עם עגלה חוצה במעבר חציה,
מחייכת לתינוק שלה.
.
ראיתי ילדים בגן שעשועים,
ראיתי את כל הדברים הטובים.
.
נראה היה שלכולם יש אור ירוק,
ורק אני תקועה,
באדום – שנמשך שנה....
.
כשכולם מתקדמים, ורק אצלי יש עצירה.
ככה זה הרגיש ונראה.
.
סיפרתי לחברה, היא אמרה שגם אצלה.
.
יש תקופות ארוכות שצריך לחכות.
שמרגישים תקיעות איומה.
פתאום כל אילו שמצליח להם ונראים מאושרים,
באים ועומדים דווקא ליידי....
(כך זה נראה,זו לא האמת כולה).
.
אין איך לקבל את ההרגשה הרעה,
מאשר להבין שגם זו למידה.
.
כי מה שאנחנו לומדים ואיך שאנחנו משתנים,
בתהליך ההמתנה....
הוא אפילו יותר חשוב מהדבר
ש – לו אנחנו ממתינים.
תרגול של אי-התנגדות, בכלל לא קל .
.
הדרך....תקועה. לתקופה.
מה שעוזר לי ואפילו בהקלה קטנה, רגעית ומיידית,
זה תרגול יוגה, מדיטציה, נשימה.
נכון שאין שם פתרון שיביא את האור הירוק,
אבל לפחות הפוגה מהסבל הנורא.
תגובות