בכללי אני מסתדרת עם חיכוכים.
אני מבינה שזה חלק מהחיים.
.
חיכוכים הם לפעמים
טריגר לצמיחה, להולדה.
.
כמו שהפרפר מתחכך בגולם,
וזה מה שסוחט את הכנפיים ממים.
ואז הוא יכול לעוף.
.
כמו תינוק שיוצא מתעלת הלידה,
וזה יוצר ואקום בריאות,
דבר שמוביל לנשימה הראשונה.
.
אז חיכוכים זה בסדר.
אפשר להסתדר....
.
אבל שהחיכוך בין הראש לגוף ?
בין המיינד לנשמה ?
לא. זה לא.
בדרך כלל התוצאה היא "אני הרוסה".
.
הגוף המשתוקק,
והמחשבה אומרת:
"אי אפשר, את יודעת שאי אפשר"
לזה אני לא מוכנה.
.
זה חיכוך בדרגה חדשה.
הרבה יותר קשה.
לא נתפסת ובכל זאת נוכחת.
כאן ועכשיו.
פשוט אי אפשר.
זה לא הגיוני.
לא מעשי.
מה תעשי?
.
דבר ראשון יוגה,
היוגה מדגישה את הגוף ,
את הנוכחות של הגוף,
בזמן שהמחשבה המיינד נח.
המוטו שלי ליוגה הוא
מיינט-אמפטי-נס.
דבר שני אחרי היוגה כייף לעשות מדיטציה,
ההרפיה של הגוף והנשמה עשויה להביא
לאחדות והסכמה.
חיכוכים שנוכחים. בדרך....
Comentários