כימיקל הבדידות

(פורסם בקבוצת הווצאפ יום-אום-יוגה 28.1.2023)

Tachykinin

טאקיקינין אינו שם של משחק,

הוא שם של חומר, מולקולה שנמצאת במוח שלנו,

ונוצרת כתוצאה מבידוד חברתי.

כשהחומר מופרש בכמויות גדולות,

ככל שהבידוד הולך ומתמשך,

האדם נהיה עצבני, תוקפני, חושב שהעולם לרעתו,

אגרסיבי, פחדן, דמיונות קשים,

ועוד תסמינים דמוי חרדה ועצב.

.

לא סתם יש שירים ואירועים, חגים וטקסים,

הזדמנויות למפגשים.

כי לא טוב היות האדם לבדו וזו עובדה כימית.

.

השאלה היא כמה זמן זה 'לבד'?

יש אנשים שטוב להם להיות לבד,

ולא צריכים חברה שתשעשע אותם,

יותר מאשר אנשים אחרים.

גם לא להיות לבד בכלל.... זה יוצא דופן.

.

אז איך יודעים מהו הגבול שאם עוברים אותו,

המוח יתחיל לייצר טאקיקינין

ברמה מטרידה ומשבשת שיגרה?

.

כל אחד צריך ויכול לחקור את עצמו,

לנסות ולראות, מהו השלב בו מתחילות להתגנב מחשבות

מתי מתחילה התנהגות עצבנית.

.

ואז... לצאת להיפגש פיזית עם אנשים.

לא זום, לא ווצאפ, לא שיחת טלפון.

פיזית!!!!

.

כדאי להצטייד בכלב למי שקשה 'סתם' לצאת.

.

בנוגע ליוגה.

האם תהיתם למה הכי כייף לנו לתרגל בכיתה?

אז הנה עוד סיבה:

גם כשמתרגלים את היוגה האהובה לבד,

עדיין יופרש הכימיקל טאקיקינין, והתרגול לא יהיה כייף,

לא תפתר החרדה.

.

מסקנה בואו לתרגל בכיתה,

בואו להפגש באמת,

הבדידות לא טובה.

.

לסיום, אחרי שאדם היה תחת הפרשת הטאקיקינין,

ויצא להפגש עם חברים, הכימיקל לא נעלם פתאום.

יעבור זמן עד שרמתו תחזור להיות נמוכה

השפיות והאיזון ישובו למצב תפקודי.

ספורט עוזר להשבת האיזון.

.

וכמו שכתבתי בפייסבוק שלי

המדע נותן לנו עובדות

שיעור היוגה נותן לנו תנוחות

הקבוצה מחברת בין השניים.

שבוע טוב ואהבה לרוב

ממני דפנה לב