לא מוצאת את עצמי

(כתוב בלשון נקבה, מתאים לכולם)

הכל מסביבי משתנה, אני כבר לא מוצאת את עצמי.

מה שהתאים לי פעם כבר לא מתאים לי עכשיו, אני תוהה מה יהיה איתי, מה אחרים חושבים עלי, האם אני נתפשת כ 'לא רצינית'?

.

לא מוצאת את עצמי זה משפט שאני שומעת ה-מ-ו-ן בחיי היום יום.

מהו אותו עצמי, ואיפה אפשר למצוא אותו? איך אפשר לחפש את עצמי? ואם מוצאים מה עושים עם המציאה, אולי אני לא אוהב את המציאה? את עצמי החדשה?

.

התחושה של 'לא מוצאת את עצמי' עכשיו, כי יש משהו בסביבה שלי שמבלבל אותי, כמו הגעתי למקום עבודה חדש, התחלתי להתאמן בסטודיו חדש, היא לא אותה תחושה של לא מוצאת את הערך שלי, לא מוצאת את התשוקה שלי לחיים, לא מוצאת את הייעוד שלי, לא מוצאת את הדרך החדשה שלי.

כמובן שעם השינוי של אותו 'עצמי', יש מצב לשינוי עבודה, שינוי סטטוס, שינוי סטודיו ליוגה....

.

אני רוצה לכתוב לכם על העצמי הפנימי.

לכל אחד יש עצמי פנימי, שלד של אישיות, תכונות אישיות בסיסיות שנולדות איתו וימותו עם הגוף.

האדם יכול להחליט לגבי עוצמת ביטוי התכונות שלו.

כמו שיש כפתור רדיו משנות ה 60. להגביר את הווליום של התכונה או להחליש אותה עד כמעט נאלמה (לא נעלמה כי זה בלתי אפשרי), ביטוי תכונה הטבועה בך יביא לך שלמות עצמית, ואז תרגישי שהנה 'מצאת את עצמך', ניסיון לבטא תכונה שאינה אנרגטית אצלך, יביא לתשישות, ייאוש ועייפות ואז תרגישי ש'לא מצאת את עצמך'.

התכונות מופיעות במפת האישיות לפי העיצוב האנושי.

בשבילי העיצוב האנושי היא שיטה מדויקת וטובה, ברורה ונגישה, הנה קטע מתשובה שנתתי למישהי ששאלה אותי, מה לעשות אם היא בתהליך עם מישהו אחר, האם לקחת גם שיחות ייעוץ והדרכה לגבי המפה:

"אני מברכת אותך על התהליך הפנימי שאת עושה, ומאמינה שלא סתם הגעת לאתר שלי, אני אפילו לא יודעת איך ומה חיפשת, אך העיקר שבאת.

אני עשיתי המון המון המון תהליכים עם מאסטר כזה ומאסטר אחר, אני מכירה את התחושה של "חייבת למצוא את התשובות". העיצוב האנושי היא שיטה מאוד מיוחדת וברורה, הכל כתוב ולא ניתן לפרשנות שונה מהכתוב. כלומר היא לא ניסוי וטעיה / הצלחה. זה מה שאהבתי בה. אין מקום לכך שבסדנה עם A הוא יגיד לי שאני כך וכך, ואילו בסדנה עם B הוא יגיד לי שאני כך וכך. לכן היא ניטרלית. מה שחשוב שאופן העברת החומר מתאים לך, כמו סגנון הדיבור שלי, הקול שלי, תנועות הפנים שלי, ההתאמה האנרגטית שהמפה שלי יוצרת עם המפה שלך. . בשיחה אנחנו מדברות על התכונות שלך, ובודקות על מה את יכולה לסמוך בעצמך, שתמיד יהיה לצידך (כל המספרים עם צבע שחור או אדום) ומה לא יציב ומושפע מאחרים עוברי אורח (כל הלבן) אצלך יש הרבה לבן, לכן את מרגישה דברים ששייכים לאנשים אחרים.

השיטה אינה ביקורתית, היא מסבה את תשומת ליבך, ומנחה אותך איך הכי מתאים לך לחיות לפי המבנה העיצובי שלך.

לדוגמא אם אני אוהבת לנסוע לטיולי שטח - הכי מתאים לי לקנות רכב 4X4 אם אני אוהבת לנסוע בעיר ולמצוא חניה מתאים לי רכב קטן וחסכוני. אין ביקורת , רק ללמד אותך מה מתאים לגוף - נפש שלך. יש אנשים שיגידו 'אני לוקחת את הרכב הקטן שלי להרים, כי כרגע זה מה שאני יכולה'. אז אנחנו מדברות גם על זה. אני לא מכירה שיטה מדויקת אחרת שיכולה ללמד אדם על מבנה האישיות שלו. מבחינתי זו הדרך. אני טוטאלית, לכן אין לי התייחסות לכך שאת בתהליך אחר, אין סתירה את תדעי מה נכון עבורך. ברור שעניין העבודה, מערכות יחסים , זוגיות וייעוד, אילו הם עניינים מהותיים והעיצוב האנושי נותן עליהם דגש, על מנת לעזור לנו לחיות חיים שלמים. . עניתי לך?

בברכה, לוטוס

כך כתבתי לה - אני שלמה עם עצמי ואוהבת את הסנכרון שאנשים מאוד מיוחדים מגיעים לאתר שלי, ובהמשך גם לשיחות איתי. בשבילי זה חלק מהייעוד שלי.

נחזור לשאלות הראשוניות ששאלתי בהתחלה :

דרך העיצוב האנושי מצאתי את עצמי, דרך המפה הבנתי מי אני מה עומד לצידי אילו כוחות יש לי ומה לא יציב ולא לחפש.

באהבה רבה לוטוס לב

תמונה של הדרך שצילמה הילה לוי

ידיעת הדרך העיצוב האנושי