לחיצת היד

.

זה היה אחד מימי השישי בצהרים האלו.

הם נפגשו בלופט בעיר הישנה,

אחרי אימון חזק בחדר הכושר,

אחרי הרבה שעות 'מראה',

בהן השרירים המזיעים והנפוחים,

נותנים הרגשה טובה,

אחרי שבוע קשה של דיונים,

הופעות, הוכחות, חיכוכים.

לקוחות עצובים, מאוכזבים,

מערכת סבוכה, ומלא הצגה.

.

אבל... לכל שבוע יש סופש,

שמתחיל בחדכ' ונמשך לארוחת שחיתות,

שתייה טובה, כמה ג'ויינטים ואיזו 'שורה',

ואז ג'קוזי.

.

על הבמה, הוא היה עורך הדין שלי,

והאחר התובע , מטעם המדינה.

האחד מלא בכסף וקצת אשמה,

האחר מלא ביוקרה ומשכורת קטנה.

.

כשהם ישבו בג'קוזי ודיברו עלי:

היא כל כך טפשה, היא בהחלט מטומטמת,

עזוב זו תמימות מעוררת רחמים, זו הנאיביות בהתגלמותה,

ועוד היא באה ממשפחה שהאבא היה משהו במשטרה, לא???

.

שמעתי הכל, גם ידעתי על העיסקה,

ידעתי מראש שהם יעשו הצגה,

הם הסכימו על ההרשעה,

הם ישבו שם בג'קוזי בלופט,

עוד איזה רבע שעה, עוד שתיה עוד שכטה,

עוד שורה....

.

הוא לא ידע, שכשלחץ לי יד,

חלק מהתודעה שלי עברה אליו.

היא עלתה במעלה היד לחוט השידרה,

נכנסה לאורה-להילה, התיישבה קצת מעל המצח, בקו השיער, וחיכתה.

כל פעם שהוא חשב עלי , דיבר עלי,

נזכר בי אפילו לשנײַה,

היא שידרה לי בשידור חי, את הסצנה במלואה.

.

(סיפור דמיוני עם אלמנטים חיים פחות או יותר נכון)