למידה ממתרגלת יוגה

ללמוד מהמתאמנים שלי זו זכות גדולה. . בסוף השיעור היא ניגשה אלי, להגיד תודה - כהרגלה. בירכתי אותה ב נמסטה, עם חיוך הכרת תודה ואהבה. . זו מישהי שאם הייתי צריכה לאפיין, מי האנשים ש*לא* עושים יוגה, הייתי שמה אותה ברשימה. . אבל...תמיד לעצמי אמרתי ... תהיי מוכנה להפתעה. . אז היא אמרה תודה והפעם נראתה שונה. יותר רגועה, נוכחת, רכה. אמרתי לה שניכר כי עשתה דרך, יפה ולא פשוטה. השקעה, התמדה, תשומת לב, ממש התמסרת למסע. כך אמרתי באהבה והודייה. . "אמנם באתי *רק* פעם בשבוע, אבל היוגה הייתה איתי כל יום. כל מה שקרה ( וקורה לי המון, העבודה הלא קלה, עניינים בבית, מסביב...) אמרתי לעצמי, לא נורא, יום חמישי אני ביוגה, כל משהו שהטריד, אמרתי לעצמי, אחרי היוגה הוא יראה פחות גרוע. וכך אני שומרת על התדר, על ההרגשה, אפילו שאני לא פיזית, כאן בסטודיו, אני מרגישה את ההשפעה." . עצם שמירת ההרגשה, התדר, התחושה, מחברת אותנו פנימה. וזה התרגול האמיתי. לא רק על המזרן, בתנאים אופטימליים, עם הדרכה, עם סביבה סטרילית ובטוחה.... . אלא ניכר כי היוגה היא שם, בחוץ, ביער, בסכנה, אז תשמרו על הנשימה, הרוגע, נטרול של המיינד מסיפורי סבתא מפחידים. תהיו בשקט הפנימי. כמו זה שאנחנו משיגים, בתרגול. . מבחינתי זה הרבה יותר יוגה, מאשר להגיע עם הידים לריצפה, בכפיפה קדימה. או עם העקבים בכלב מביט מטה. או עץ בלי מעידה. וכל התנוחות הקיימות. שלא יוצאות "מושלמות". . תודה לך מתאמנת יקרה ואהובה. תודה שאת נמצאת ביוגה. .