מדריכת יוגה אחרת

מביקורת עצמית להבנה ואהבה...

היום, במהלך שיעור יוגה,

עם המדריכה הגמישה המקסימה היצירתית הזו,

אמרתי לעצמי:

איך אני אהיה מדריכת יוגה?

אני אפילו לא חצי גמישה יחסית אליה....

הייתי עם הרגשת החמיצות הזו כמה דקות,

חשבתי שלמרות האימונים האישיים שאני לוקחת,

כבר שנה, ולמרות התרגולים הכואבים....

התוצאה, מתעכבת מאוד.

.

ואז היא באה....

ההדרכה הפנימית. הדרך.

ואמרה לי בשקט. באוזן הימנית....

דפנה, את תהיי מדריכה אחרת,

.

את (אני) לא תדריכי אנשים בגמישות מדהימה,

במושלמות של תנועה, ותלכי הביתה,

תסתכלי מסביב... תראי....

(היא אומרת לי)

אני מסתכלת, רוב האנשים לא גמישים,

חלק מתבלבלים בכיוונים.

היא אומרת ימין, הם בשמאל,

כי היא עומדת, עם הפנים למתאמנים.

.

את ( ממשיכה ההדרכה ומתכוונת אלי)

תהיי מדריכה, שמראה את הדרך.

(שוב הדרך? )

את הדרך מאיפה שהיית...

( בעיצוב, אירובי, משקולות, פאואר,

לשרוף, להעלות דופק, להתאמץ, חזק, מהיר ועצבני...)

ולאן פניך מועדות

( לאיזון, לפנימי, לעדין, להקשבה לגוף,

לעבר שיווי המשקל, לארוך לסבלנות לקבלה...).

.

את מבינה? את תהיי מדריכה,

של דוגמה אישית לגבי הדרך שזמינה לכולם,

שמזמינה אותם.

דרך השינוי שלך, הם יבינו את השינוי של עצמם.

.

אמרה והלכה.... אני נשארתי לתרגל ומה שיצא, יצא.

ככה זה טוב.

.

אמרתי תודה לדרך.