סיפור דמיוני- פחות או יותר....
.
מאז שהייתי קטנה, הוקסמתי מסיפורי סינדרלה,
תמיד הנסיך בחר בה, תמיד הוא בא אליה, בדיוק כשהייתה צריכה,
תמיד הוא היה חזק, נאה על הסוס הכי יפה בעולם.
בקיצור, להיות סינדרלה היה חלומי.
.
עם השנים חיפשתי אותו בקרב חברי לכיתה, לתנועת הנוער,
לשכונה, לעיר ואפילו לפלוגה.
מצאתי פה ושם נסיך זה או אחר, עם או בלי סוס,
ניסיתי כל מני אגדות, הייתי גם שלגיה, לפעמים כשלא הייתה ברירה.
העיקר להיות דמות מאיזו אגדה.
.
בסיום הלימודים, הוא הגיע, אמנם לא על סוס אלא על אופנוע,
חשבתי שהוא סוס מדור-5 אז הסכמתי לרכב איתו,
כל הדרך אל הלא נודע.
.
רכבנו ככה כמה שנים, בסוף סינדרלה רצתה ילדים.
התמסדנו, בית, גינה, עבודה מסודרת ומשכנתא.
ילדים, סידורים, אסיפות הורים וחוסר שעות שינה.
הנסיך נהיה עייף, נגמר לו חופש התנועה.
.
האופנוע נמכר ובמקומו קנינו טרנספורטר,
לכל הילדים, עם כיסאות הבטיחות והציוד הנלווה,
עם מקום לקניות המשפחתיות מהסופר.
.
סינדרלה הייתה אלופה בניקיון, בישולים וכל מה שצריך,
כשיש ילדים.
הייתה לה גם משרה מלאה, כמנהלת בחברה מצליחה.
.
חלפו השנים, סינדרלה והנסיך שלה כבר התבלו.
הילדים גדלו.
יום אחד היא גילתה שהנסיך (שלה) הלך להציל
סינדרלה אחרת מאגדה סמוכה.
הוחלט על גירושין, על משמורת ועל סכומים מסויימים.
הוחלט על סיום האגדה, אבל בשלב הזה,
סינדרלה עדיין לא מתה.
היא הייתה באשלייה שנסיך הולך ונסיך אחר בא.
.
כשגיליתי שסינדרלה השתלטה לי על החיים,
כלומר שאפשרתי לה להקריא לי את האגדה,
כלומר שאפילו אהבתי את ההבטחה,
שיום אחד נוסף יגיע נסיך חדש, כבר הייתי די מנוסה.
אולי אפילו בדרך להיות זקנה.
.
הילדים עוד יותר גדלו, וכבר לא הייתי צריכה את הטרנספורטר,
את הבית הגדול, את הדברים הממוסדים.
עברתי לביקתה. התפטרתי מהמשרה,
למדתי יוגה ונהייתי מורה.
קיבלתי כלב, בהתחלה לאומנה, אבל נקשרנו
לב אל כלב, וכך נשארנו.
.
עברו השנים נהייתי זקנה,
הכלב גם הזדקן.
אהבנו ללכת ככה ביערות,
בשביל של עמי ותמי או של כיפה אדומה,
תלוי ביום ובשעה.
ראינו זאב פה ושם, מכשפה אחת או שתיים,
ועדיין מדי כמה צעדים סינדרלה לחשה אלי,
בואי – הנסיך בדרך....
האמנתי לה וחיכיתי לו.
.
ערב אחד, ממש באמצע היער, כשהשמש עוד רגע שוקעת,
יללות התנים ברקע, הבנתי.
בלי שום התראה, סתם פתאום ידיעה.
לא יודעת איך היא הגיעה...
אולי מגחלילית עם חלילית,
או מקוברה עם ריח-פה רע,
זה לא משנה בכלל כי הבנתי מיד.
.
סינדרלה לא אמיתית.
ואני - לא צריכה נסיך.
זהו הגעתי למסקנה.
סינדרלה מתה.
האגדה נגמרה.
.
נשארתי עם עצמי האמיתית,
בלי סיפורים ובלי עניינים,
אישה עם כלב לידה.
ככה פשוט.
כלב ואהבה.
.
מאז שסינדרלה עזבה,
הוקל לי בנשמה.
בלי לחכות מי יודע למה?
בלי לחשוב על צבע הסוס או בלורית השיער,
בלי האכזבה שעוד יום עבר והוא לא הגיע.
לחיות את החיים עם העניינים הרגילים,
משבר פה והצלחה שם.
דבר בא ודבר הולך.
הכל נשמע רגיל למדי.
.
אבל משהו אחר קרה....
גיליתי שבלי סינדרלה, אני הרבה יותר עצמאית וחופשיה.
יודעת בדיוק מה אני רוצה – ועושה.
יודעת לקחת החלטות ואחריות, יודעת להיות.
עדיין לומדת איך זה לצאת מהאגדות, לא לחכות.
בשנים שנשארו לי, אני הולכת להרגיש עד הסוף....
מה הכוונה במושג חיים אותנטיים, ללא התניות...
צילום תמונה Shmulik Ifrah
Comentários