הביולוגיה של מצבי הרוח.
חומר קצת מורכב מתוך הידע של העיצוב האנושי.
human design
חצי מהאוכלוסיה בעלי מצבי רוח משתנים והחצי השני מושפעים מהם.
מצבי הרוח שאתם מרגישים הם עניין כימי שקשור לגוף ,
אין אפשרות לשנות אותם, להשפיע עליהם אלא רק לקבל אותם'
לאהוב אותם ולדעת מה לעשות בכל רגע נתון.
.
זה תלוי בצ'אקרת הסולר פלקסוס, האם היא מוגדרת או "ריקה"?
ואת זה אפשר לדעת רק דרך המפה.
אז בואו נלמד בקצרה על חצי מהאוכלוסיה.
גם לגברים יש מצבי רוח. החצי הוא לא בכיוון ג'נדר.
המנגנון שיוצר מצבי רוח הוא איבר שיש לו השפעה כימית על מערכת העצבים שלנו.
הסולר פלקסוס.
.
הגל הרגשי הוא שם לאנרגיה שבאופן קבוע נעה במעגלים של תקווה וכאב.
ברגע אחד הכוס מרגישה חצי ריקה, וברגע הבא- חצי מלאה.
מצב הרוח שלנו קובע עבורנו מה נכון לנו באותו הרגע .
אם אנחנו לא במצב הרוח המתאים לאכול, לעבוד,
לעשות אהבה (גם לגברים, כבר אמרתי?) להיות חברותי, או ליצור ,
זה לא בריא עבורנו לעשות זאת. לא בריא!
.
כשאנחנו מרגישים שבא לנו להיות לבד,
אנחנו לא מנסים להסביר או לתרץ למה זה ככה....
אין לנו אפשרות לדעת מתי כן,
לכן מצב הרוח הוא ב"עכשיו" אם לא בא לך... והוא שואל אותך "טוב, אז מתי כן?"
את לא יודעת , הוא יכול לנסות מחר.
.
מה עושים? מכבדים את הרגש , את מצב הרוח.
תכבדו את הרגע עם העצמי הפנימי היצירתי המלנכולי שלכם.
הזמן הכי יצירתי שלנו זה הזמן שאנחנו מרגישים מלנכוליות עמוקה,
השירים הכי עמוקים נכתבים שם, הציורים, המוסיקה
ואפילו כלי המטבח הכי שימושיים שהומצאו יום אחד ,
על ידי מישהו רגשי ומלנכולי.
מה עוד עושים?
קודם כל מזהים, אם יש לך סולר פלקסוס מוגדר או לא.
ואחכ מיידעים את הסובבים.
אם הסולר פלקסוס שלכם מוגדר אתם נקראים "טיפוס רגשי"
אם לא מוגדר אתם "ספונטני".
.
אומרים לאנשים סביבנו איזו מילה מוסכמת מראש,
שמתארת שאנחנו לא במצב רוח המתאים להיות חברותיים ,
וזה יעזור להם לא לקחת באופן אישי את האנרגיה המאוד רגישה,
שהם מרגישים מאיתנו במיוחד אם הם ב "חצי השני"....
* אני אומרת לעצמי שאני במצב של פירמוט ואיחוי דיסק
וזה מצב רוח ששום תוכנה לא עובדת ברקע.
בכל רגע נתון, איך שהרוח שלנו מרגישה, זה לא נתון להשוואה לא נתון לדיון,
לא ויכוח , לא התנצלות, ולא השפעה / מניפולציה על ידי אחרים
גם אם הם קרובים וגם אם הם "רוצים לטובתנו".
ברגע שבנאדם רגשי לא מכבד את שלל הרגשות שלו ומצב רוחו ,
הוא מקבל ריקנות רגשית וחוסר תשוקה לחיים.
אם אתם ספונטיים...
ושכנעתם בנאדם רגשי לבוא איתכם להצגה / לארוחה/ לאירוע,
בזמן שכל מה שהוא רצה זה להיות לבד, מה אתם מקבלים?
פרצופים, ריקנות וחוסר תשוקה. כל הצדדים הפסידו.
סיפור אישי: לי יש מרכז רגשי מוגדר שמייצר 24/7
רגשות שונים על הגל של תקווה ויאוש,
לבת שלי המרכז הזה פתוח ומושפע מהרגשות שלי.
בקיצור כמו כל האוכלוסייה. חלק כך וחלק כך....
כשהיא הייתה בת 3 חודשים התרחשה חתונה של גיסי וגיסתי,
אני הייתי באותם ימים של מלנכוליה עמוקה (במיוחד שהתגברה אחרי לידה) ,
ממש לא רציתי ללכת לחתונה,
בקושי רב התלבשתי ולקחתי את הילדה שכמובן ינקה ולא יכלה להיות בלעדי.
מהרגע שהחזקתי אותה היא התחילה לבכות ולצרוח מחוסר נוחות.
כך היה כל החתונה, היא בכתה והייתה לא נינוחה .
עד שאחרי שעה הבנתי את הרמז וביקשתי שיחזירו אותי הביתה.
כשהגענו הביתה היינו שמחות, היא אכלה יפה קצת חייכה והלכה לישון – נסיכה!
מאז ועד היום כל מה שאני מרגישה גם היא חווה.
וכך גם חצי-חצי מהאוכלוסיה.
.
היום אני מווסתת את מצבי הרוח בעזרת יוגה,
אבל זה סיפור לפוסט אחר.
אם הפוסט היה מורכב או מעניין ובא לכם לדעת עוד...
Comments