סיפורים מהחיים

(מתוך פרסום בקבוצת הווצאפ יום-אום-יוגה 19.11.22 )

.

היום אכתוב לכם על שני מקרים טריים

מסוף השיעור.

.

כשלמדתי בפראנה קולג', הדרכת יוגה,

היה מבנה לשיעורים, שאחרי שיעור,

יוצאים מחדר התרגול לחדר ישיבה כמו חדר אוכל,

עם ישיבה על כריות וכוסות תה קטנות,

לדבר קצת ולפרוק את מה שעלה ונפתח בשוואסנה.

.

בחדר הכושר זה בלתי אפשרי,

אז אני יושבת על ספסל מחוץ לסטודיו,

לשאלות קצרות ומשהו בקטנה.

.

שתי נשים ניגשו ואמרו תודה,

שיעור היה טוב , אפילו קל.

אמרתי תודה וכל הכבוד על ההתמדה.

השיעור לא היה קל,

הן פשוט התמידו .

.

אחריהן ניגשה מקסימה שחווה קשיים,

ניסיתי לעזור בעיצה ופתרון נקודתי.

.

עוד מקסימה ניגשה עם קשיים,

אותו דבר, ניסיתי לתת מילה טובה,

אך במקרה הזה הרגשתי שצריך להשקיע בשיחה.

שיחה מלב אל לב זה משהו שצריך

לפנות זמן מראש.

להכין את השטח ולהיות הכי מקצועית.

אז מי שצריך שיחה.

בבקשה לתאם מראש כדי שתכובד בהתאם.

.

בסוף ,,,, כשהתכוונתי ללכת,

תפס אותי מתאמן בחדר כושר

ואמר לי "תגידי היוגה כל כך קשה,

שצריך לבכות?"

.

חייכתי בגדול על הדרך בה הוא ראה מהצד,

את ההתרחשות.

והודיה עמוקה על ההזדמנות.

.

נתראה בקרוב ונמשיך לאהוב.

ממני דפנה לב 💖