סמכות רגשית, מה עושים איתה ? בעקבות הדרכה, היא שאלה אני עונה.
הייתה לי שיחה עם אישה מקסימה, ייעוץ אישי לפי המפה. יש לה סמכות רגשית, כלומר צ'אקרת הסולר פלקסוס מוגדרת (צבועה).
דיברנו על "לחכות ל*כן* " שזו תחושה סובייקטיבית, שכן בא לך לעשות משהו שהתלבטת עליו, זה לוקח זמן להגיע לאותו כן.
כך דיברנו: "יש ימים שאת מתעוררת בבוקר עם - כן, שמתחלף ל – לא, שמתחלף ל – אולי, שבערב הוא - ממש כן, ובבוקר שלמחרת הוא - מה פתאום כן! אני אמרתי כן?, לאחר כמה שעות זה שוב – אולי – ולמה לא בעצם...."
צחקנו והמשכנו לדבר על הנושא.
אמרתי לה שהיא צריכה לחכות ל*כן* שלה. אני לא יודעת איך הוא יורגש אצלה. אצלי הוא מורגש כמו פרפרים חמודים, שהתעוררו לחיים בבטן.
יש אנשים, שיש להם תחושות שונות: כמו חיוך במחשבה על נושא ההתלבטות, צמרמורת קלה בעורף או חום בחזה ועוד סימנים. אני מרגישה פרפרים... חזרתי ואמרתי לה כדי להדגיש, שאין לי מתכון להצלחה בטוחה, אלא תחושה סובייקטיבית קלה.
וגם זה... לא נחיל של פרפרים ללא מוצא, אלא כמה פרפרים מקסימום שלושה....
.
טוב,,, סיימנו את השיחה במגמת בדיקה, ככה זה בעיצוב האנושי, זה ניסוי עצמי.
לאחר כמה ימים היא כתבה לי: (זה הנוסח. לא ערכתי את ההודעה)
"לפעמים אני לא מרגישה כן... אבל בכול זאת הולכת ובסוף נהנית ושמחה שהלכתי. לא תמיד יכולה לסמוך על הכן....?"
ברגע הזה, חשבתי שהפרופיל שלה 1/3. זה מאוד אופייני שהיא תחקור. גם את ה*כן* וגם מה קורה כשאין כן מובהק. לדעת שיש פה חלק מהניסוי. לחקור ולראות מה יוצא מזה,,,, אם כמובן לא מדובר על מצב מסוכן.
גם לפרופילי 3/5 אני ממליצה לבדוק ולא לפחד לטעות, ובוודאי לצעירים שהם 3/6 או 6/3 .
לפרופילי 1/5 ממליצה בזהירות רבה. אולי לחכות עוד... ורק אם בוערת החקירה, לכו על זה ותזכרו שזה ניסוי. כי אחרת יש מצב לאכזבה גדולה ונפילה.
למי שיש 2,4 בפרופיל ממליצה לחכות ל*כן* מובהק.
***********************************************************************************************
עוד שאלה שעלתה היא (לא שיניתי את סגנון השאלה- כך היא נכתבה)
"לפעמים עולות לי חרדות. מחשבות לא טובות. לדעת שהן תעבורנה? לא להאמין להן? אני זוכרת שבהדרכה הקודמת שקיבלתי, נאמר שאני נוסעת ברכב. ואני חושבת שאני נוהגת. אבל אין לי שמץ של מושג לגבי הדרך. לאן היא מובילה. ואני צריכה פשוט לחכות לראות. כמו לחכות לגל הרגשי שיעבור? או שככה הבנתי את זה. אני הרבה שנים מתעסקת המודעות. בויסות רגשי. וכו. לא סגורה שהבנתי את הפעולה של הסמכות הרגשית."
אני עונה:
חרדות הן טבעיות, הן באות יחד עם המיינד, זו עסקת חבילה. אותו איבר שיודע לנתח סיטואציות ולעבד נתונים, יודע לייצר חרדות מגוונות.
לגבי תיאוריית הרכב והנהג, הנוסע וכיוון הנסיעה. אני מבינה את מה שהתכוון המשורר ( RA URU HU ) באופן הבא:
אני הנוסעת, יושבת ברכב, עם הגב לכיוון הנסיעה (כמו ברכבת, בכרמלית, באוטובוסים מסוימים).
ישנו נהג שנוסע קדימה, רק הוא רואה את הדרך.
רק הנהג יכול לראות מה הולך להיות. אני כנוסעת רואה מה שכבר עברתי, ולצדדים את ההווה.
אני לא יכולה לשאול את הנהג, יש ביננו מחיצה, אנחנו לא רואים אחד את השני, אני יכולה לסמוך עליו שהוא יודע מה הוא עושה.
אני סומכת על עצמי, שלכל מקום אליו אגיע אדע מה לעשות ואיך להתמודד עם הסיטואציה.
.
לגבי מצב הרכב: זו התוספת שלי – לוטוס לב – יכול להיות שהיא פרי דמיוני וטוב שכך....
אני מדמה את הרכב לגוף שלי. קיבלתי גוף טוב, משוכלל, בריא ומכויל.
אני שומרת על בריאותו במהלך השנים. אני צורכת תזונה טובה ומתאימה לו (העיצוב האנושי יודע להגיד את סגנון התזונה, ותנאי האכילה המתאימים לכל גוף, על פי רכיבים מתקדמים במפה הקרויים משתנים), אני מפעילה את הגוף בפעילות המותאמת לאנרגיה שלו, במקרה שלי מתרגלת יוגה (מעבירה סדנאות יוגה) והליכות בריאות עם הכלב ים, תרגילים בסגנון CORE, וחיזוקים עדינים בחדר הכושר.
אני שומרת על המצב המנטלי state of mind, על ידי סגנון חיים מאוד סלקטיבי.
מתרגלת מדיטציה שתורמת ל Mind-Empty-Ness .
לכן הרכב שלי נוסע טוב, הנהג נהנה מהנסיעה החלקה, אם כי לא קלה. יש בחיים מפולת שלגים, סופות רוח, בורות, תהומות, חום קיצוני ושריפות. זה לא שאם הרכב בריא והנסיעה חלקה, אנחנו נוסעים בשבילים ירוקים עם פרפרים צהובים ופרחים כחולים, בשמש זורחת בנעימים 24/7. ממש לא.
רק כאשר הגוף בריא, כלומר הרכב מכויל ומטופל, אפשר לצאת ממצב קשה ולהמשיך בנסיעה.
ככל שהנוסע (אנחנו), צריכים להתמודד עם תנאי דרך קשים, גוף לא מתוחזק וחולה זה באמת סיפור אחר.
מה שתלוי בך תעשי. אם זה אומר לא לצרוך חומרים ממכרים או מאכלים לא בריאים, לסגל אורח חיים מתאים עם ויתורים ושינויים, זה בהחלט יקל על הנסיעה- אם המכונית תהיה תקינה. כן תלוי בך.
נחזור לחרדות....
האם הסיטואציות של החרדות זה משהו שאת רואה באמת או מדמיינת? זה ממה שניבט מהצד, או שאת חושבת שזה מהנוף שנראה רק כלפי הנהג?
אם זה כלפי הנהג, בא מלפנים, הנהג יידע מה לעשות, את בכל מקרה לא בעלת שליטה, כי את לא רואה. קל להגיד קשה להפנים. אני יודעת גם לי יש חרדות.
אני צריכה מישהו שיזכיר לי שהן דמיוניות.... ויש לי נשמה אחת כזו, שמזכירה לי כל פעם שאני 'שוכחת, מתבלבלת, נחרדת'.
לחכות ולחכות זו מנטרת החיים.
לחכות לדרך, לתחנת ביניים, לעצירה או לנוף יפה, לחכות לגל הרגשי כדי לקבל תשובה, כן... לחכות... מה עוד יש לעשות?
מקווה שעניתי והבהרתי ואם לא – בואי נמשיך את הדיון.
שוב אסיים בתודה רבה לחברה היקרה, שעוררה בי את רוח הכתיבה, ההסבר, ההדרכה וההשראה.
מי שמבקש עוד ידע או דעה, מידע או השראה, כתבו לי בכל אמצעי שנוח לכם.
באהבה גדולה לוטוס לב
בתמונה אני מחכה...... בסטודיו אחווה חיפה... צילום : מאיה לפידות האהובה.
Comments