ציירי לי בית

.

היום היה לנו יום מעניין בגן,

הגיעו חוקרים, אנשים מכובדים,

היו גם נשים מאוד נחמדות,

במיוחד זו עם הצמות,

הזכירה לי את סבתא קצת...

.

הם ביקשו מאיתנו לצייר בית,

לפי נשימות,

הם הסבירו שנשימות זה כמו גלים,

לימדו אותנו על בית חזה וריאות.

.

ביקשו שנצייר את הבית שלנו לפי קצב הנשימות,

כלומר נשימות נעימות הן גלים רכים,

נשימות מהירות הן גלים עזים.

.

אני אוהבת לצייר,

מייד התנדבתי למשימה,

ביקשתי לשבת עם החוקרת הנחמדה.

ציירתי את כל הנשימות שהיו לי.

ממש נכנסתי לזה חזק,

ציירתי גלים חזקים, ציירתי סופה בים,

ציירתי מערבולות של מים,

ציירתי קווים עולים חזק ויורדים מתחת לגלים.

היו מלא דפים.

בחלק מהדפים השארתי חורים ריקים,

אילו הן הפסקות הנשימה שהיו לי בבית,

רציתי להפסיק לנשום.

להיכנס למיטה ולהפסיק כבר את הנשימה.

.

הבית שלי עם נשימות של פחד, מהירות ומקושקשות,

הבית עם נשימות של בהלה עם סחרחורות.

תלוי מי נמצא כשחזרתי מהגן,

ומה קרה בבוקר.

.

ציירתי מלא וביקשתי עוד דפים,

ציירתי בעיפרון עבה וחלק מהדף נקרע,

ציירתי גם כשכולם יצאו לגינה,

ציירתי גם בהפסקה.

החוקרת החמודה נשארה ליידי

ליטפה אותי וקצת בכתה.

אי אפשר היה להפסיק אותי גם כשהיא אמרה

"הבנתי חמודה, את יכולה להירגע".

.

ציירתי את כל הנשימות ב 4 שנים האחרונות.

כולל את הנשימות עם ההפסקות.

.

החוקרת קראה לגננת

היא אמרה שאין מה לעשות....

.

ציירתי עד שנגמרו לי הכוחות

4 שנים של נשימות קשות.

פתאום העיפרון נפל והרגשתי חולשה,

הרגשתי שהדם שלי נגמר,

נפלתי על הרצפה.

ציירתי את נשימתי האחרונה.

.

שמעתי שהחוקרת אומרת,

תתקשרו לכוחות ההצלה,

הגננת לקחה את כל הילדים הצידה.

היה רעש והמולה.

.

אני כבר לא נשמתי וזה היה נפלא.

.

סיפור דמיוני עם אלמנטים חיים, פחות או יותר נכון.