שיעור יוגה ומחשבה: לוותר או להישאר

לוותר או להישאר? . היום בבוקר, בשיעור יוגה-רוגע, לאחת המתאמנות היה חם ולשניה היה קר. המזגן עבד (רמז לכל מי שמתלבטת אם לצאת מהבית בחום... ). . אמרתי לנשים הנפלאות שהמצב מאוזן, זו שקר לה תלבש עליונית, זו שחם לה תהנה מחילוף חומרים מהיר. . התחלנו התרכזות ונשימות. . באמצע הדממה קמה אישה נפלאה מהקהל, הצהירה "קר כאן איני יכולה  עוד להיות". חלק מהנשים הרפו מהמדיטציה ניסו לעזור, תעברי מקום, תלבשי משהו קל,... . העניין הסתדר וחזרנו לתרגל. . אהבתי את "ההפרעה" דיברנו על שיעור היוגה כאנלוגיה לחיים. . כמה מהר אחרי הפרעה שקרתה, אנחנו חוזרים למסלול החיים הנוח והנעים, או שאנחנו נשארים עם המחשבה על מה שקרה, הרבה אחרי האירוע. ??? עד כמה אנחנו מוסחים ומופרעים במהלך החיים, מאירועים קטנים, וכמה זמן אנחנו מתעסקים בקישקושים על מה שהיה לפני כמה ימים או עידן  ועידנים? . האם אנחנו "שוכחים" נקמות וחשבונות, או משאירים אותם פתוחים ונושמים? . עד כמה אנחנו גמישים לוותר על עיכובים, על סכסוכים קטנים, על מילים, ולהמשיך  הלאה רגועים?  . מה יוצא לנו מכך שאנחנו תקועים בהפרעה, בלי יכולת לעבור הלאה? . זה היה שיעור נפלא לתודעה, אימון נהדר לגוף, הרפייה לנשמה.